בכל שנה, כהכנה לפורים, אני מתבונן בדברי המדרש : לעתיד לבוא "כל המועדים (החגים) עתידים ליבטל, וימי הפורים לא בטלים לעולם"  ישנם  הרבה הסברים  בעניין ועדיין לא נחה  דעתי….

בפרשת השבוע, פרשת "תרומה", נצטווינו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" בפסוקים הבאים אנו קוראים פירוט חומרים מדוקדק: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן ועוד. על פניו, זה נשמע כמפרט

תארו את הסיטואציה הבאה: אדם עונד שעון חכם המנטר את קצב ליבו. במהלך ריצת בוקר, השעון מתריע על דופק גבוה. הוא נתקף חרדה, טס לחדר

יתרו הביא אתו בשורה ניהולית ורוחנית כאחד : שיטת העבודה בצוות. יתרו לא רק הקשיב והתבונן מהצד, הוא זיהה סיטואציה שבה המנהיג פועל לבדו, והציע מודל של האצלת

השבוע, כשעמדתי על הבמה בערב ההוקרה של מתנדבי 'איחוד הצלה' בחדרה, הרגשתי רעד בלב. אני מלווה את הסניף מיומו הראשון. זוכר את ימי בראשית –

'דבר גורר דבר', רק בשבוע שעבר כתבנו כאן על חשיבות "הסיפורים", והשבוע ניצב לפתחי אתגר אישי: התבקשתי להכין הרצאת 'TED' קצרה וממוקדת. המשימה? לספר את סיפור חיי.