השבוע, כשעמדתי על הבמה בערב ההוקרה של מתנדבי 'איחוד הצלה' בחדרה, הרגשתי רעד בלב. אני מלווה את הסניף מיומו הראשון. זוכר את ימי בראשית –

'דבר גורר דבר', רק בשבוע שעבר כתבנו כאן על חשיבות "הסיפורים", והשבוע ניצב לפתחי אתגר אישי: התבקשתי להכין הרצאת 'TED' קצרה וממוקדת. המשימה? לספר את סיפור חיי.

לא פעם, אחרי דרשה ב'קהילת הפארק', ב'בית הכנסת הגדול' או בעקבות קריאת הטור הזה, פונים אלי אנשים בשאלה: "כבוד הרב, איך זה שכל הסיפורים האלו קרו

בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי צולל אל תוך סוגיה משפטית-אתית מרתקת, במסגרת חברותא קבועה בגמרא עם ידידי, ראש עיריית חדרה ניר בן חיים. ביחד למדנו במסכת

בתחילת השבוע מצאתי את עצמי בסיטואציה שנדמית כמעט בלתי אפשרית, מעין דילוג פתאומי בין עולמות. בתוך ימי ה"שבע ברכות" המרגשים של בתי היקרה שני, הרגשתי צורך עז

השבוע זכיתי להיכנס תחת הגדרה מרגשת" בעל השמחה" בתי היקרה הכלה שני זכתה להקים את ביתה עם החתן איצי למשפחת גוטשטיין הנכבדה ובתוך המולת ההכנות,