פרשת ויצא

 


#אם ירצה ה'

רוב רובו של עם ישראל אימץ לעצמו מטבעות לשון: 'אם ירצה השם', 'בעזרת השם' וכדומה. הם שוזרים תדיר ביטויים אלו בשיחותיהם. קיימת בכך הדגשה בולטת להכרתם כי לא האדם הוא המפעיל את המאורעות, אלא קיים כוח עליון ש"עשה, עושה ויעשה את כל המעשים". על האדם להכיר בעובדה שבלעדי רצון ה' וללא עזרתו לא יועילו לאדם כל כישרונותיו וכל מאמציו. בלי הקב"ה אי אפשר לעבור את מפתן הדלת, ועם הקב"ה ובעזרתו, אפשר לבקוע את הים.

רבינו ישעיה הלוי זצוק"ל, הידוע בכינויו השל"ה הקדוש על שם ספרו 'שני לוחות הברית' מתעכב בפרשות המסעות, בהם אנו קוראים בתורה שוב ושוב את הפסוקים: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו", אז הוא כותב כי זה הוראה לדורות, וזה לשונו הטהור:

"יש רמז מוסר בכאן על כל פעולה או תנועה שהאדם עושה, יאמר: אם ירצה השם, או בעזרת השם. למשל, בלכתו בדרך יאמר הנני נוסע בעזרת השם יתברך, ובדעתי לחנות במקום פלוני בעזרתו יתברך אם ירצה. וכשבא למקום החניה אז יחזור וייתן שבח, ויאמר הנה בעזרת הש"י באתי הנה, ובדעתי ליסע לזמן פלוני בעזרתו יתברך אם ירצה. נמצא שם שמים שגור בפיו בשעה שעולה במחשבתו, ובשעת מעשה, ככה בכל פעולותיו".

וכך אמר פעם אחד מהחכמים: "אם תראה אדם שאחר לרכבת, אל תאמר שהאיש אחר, אלא שהקדים לבוא לרכבת השנייה, שהרי הכול בידי שמים".

 

*

בפרשתנו, פרשת ויצא, אנו מוצאים סמך יפה לעניין, ואולי אף כאן המקור להנהגה טובה זו. אנו קוראים בתורה שיעקב אבינו בשעת צאתו מבית אביו יצחק מבקש (בראשית כח, כ): "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר, אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ".

ורבו התמיהות מה הכוונה "אם יהיה אלוקים עמדי", וכי היה לו ליעקב אבינו ספק קל אם אלוקים יהיה עמדו?! והרי כל תהלוכות אבותינו הקדושים מלווים היו עם אלוקים על כל צעד ושעל?!

וביאר המגיד והמשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א כי יש כאן יסוד גדול ולימוד ענק: יעקב אבינו יוצא בחשש את בית אביו מולדתו ומרחיק אל עבר הדוד לבן הארמי. הבאות בגדר נעלמים, איש אינו יודע מה צופן בחובו העתיד. אומר יעקב אבינו לפני הקב"ה ומקבל על עצמו נדר: מהיום, לצרף שם שמים לכל תוכנית לכל משאלה. מעתה, הוא מוסיף ואומר "אם יהיה אלוקים עמדי", בדרך בו הוא הולך.

*

להבדיל בין הקודש ובין החול. בימים אלו נסגר ספר התקציב של עירית חדרה, וכמו כל שנה הוא מלווה בהרבה עמל, הרבה דיונים, הרבה 'כיפופי ידיים'. היו רגעים בהםגם אני – כחבר מועצת העיר –  נסחפתי בעלילה, לקחתי אישית ללב וחשתי תחושות ניצחון וכישלון מכל צד.

בשלב מסוים התחזקתי ואמרתי: "אם ירצה השם". הכול "בעזרת השם", כלום לא ממני, ודבר לא שייך אלי. זה לא אומר שהפסקתי ללחום על כך שהתקציב יהיה יותר חברתי, יותר עם חמלה, עם בשורה לכלל התושבים. ממש לא עצרתי. המשכתי ללחום, להיאבק ולהפעיל לחץ עד הרגע האחרון, אבל מתוך רוגע, מתוך אמונה של "לא עליך המלאכה לגמור", ומתוך הכרה כי יש מי שמנהל את העולם, ואחינו החילוניים אוהבים לקרוא לזה "כוח עליון".

ותתפלאו: דווקא מהעמדה הזו ומתוך ההבנה והידיעה – הדברים התחילו יותר להתיישב ויותר להסתדר. וכששאלו אותי העיתונאים בעיר, האם אצביע בעד התקציב? תשובתי הפתיעה אותם. אמרתי להם: אם ירצה השם.

זו התשובה הכי נכונה והכי מרגיעה בעולם

 

*

בשבוע האחרון פרצה לתודעתנו – תוך כדי חילול השם מחפיר – פרשיית המוהלים. את האמת אומר כי הנני מכיר את הרב אסולין מימים ימימה ואף מוקיר אותו על הרבה דברים טובים שעשה במהלך חייו.

אמנם, בעניין הפרשייה האחרונה, הבעתי את עמדתי החד משמעית, הנחרצת והברורה, נגד הדברים הבאמת מקוממים שאין אדם שיכול לעמוד מאחוריהם. ניסיתי לגבש את כל חברי מועצת העיר לנוסח אחיד, אך בינתיים לא עלתה בידי. עד אז ובמקביל , אני חושב שבימים אלו פחות חשוב הצהרות, דיבורים, גינויים ואמירות ויותר חשוב מעשים בשטח. יש לזכור כי חז"ל כבר אמרו לנו והטביעו זאת בלשונם: "חכמים, היזהרו בדבריכם".

למען האמת, קל מאוד להשתלח עתה ברב אסולין ובכלל המוהלים בארץ, אבל יש לזכור כי גם כאן יש להיזהר בדברים שכן רוב המוהלים עושים עבודת קודש באמונה מתוך מסירות והקרבה, מבלי להפלות בין דם לדם ובין דין לדין. בטוחני שהציבור בישראל יודע להעריך ולהוקיר את מי שעושים מלאכתם באמונה.

ואלו הנלחמים בגזענות, שיידעו שהדרך הוא לא בדיבורים רק במעשים. נקרב נא את ילדי העולים, נתחבר אליהם באהבת ישראל, נצרף אותם ונשלב אותם בעשייה וביצירה. יחד שבטי ישראל זה המוטו של 'מדעים ויהדות' וזה מה שלימדונו חכמינו ז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה".

שבת שלום יחד שבטי ישראל

הרב בן ציון נורדמן

השארת תגובה