פרשנות על אחריותכם בלבד
אמר החכם: הכול תלוי בהסתכלות, כשיש ביד האדם חצי כוס מלאה, ניתן להסתכל על החצי המלא וניתן להביט על החצי הריקן. האופטימיסט יראה את החצי המלא ויחמיא, הפסמיסט יראה את החצי הריק ויבכה.
השליליים הם אנשים שלא טוב להם בעולם, גם אם יהיה להם הכול או כמעט הכול, תמיד ימצאו מישהו שיש לו יותר מהם, או יחפשו את השלילי גם בדבר הטוב ביותר. הם יועים לזהוות כל נפילה, כל מעידה של מישהו אחר, הם אלופים בלמצוא את הרע אצל השני.
גם ברגעים אלו, יש הקוראים את המאמר ומחפשים היכן טעיתי, מה לא דייקתי ואו יבינו ויפרשנו את דבריי כביכול פגעתי והתכוונתי לפלוני אלמוני. ככה הם השליליים, אוהבים לתפוס את הצד השלילי, לשקוע ולטבוע בו.
איש ציבור נמצא ונבחן בזכוכית מגדלת, כך היה בכל הדורות, אבל באותה זכוכית צריך גם לראות את המעלות שלו, את הדברים הטובים שעושה, אי אפשר להתמקד רק במה הוא לא הצליח.
על בשרי אני לומד את זה. אני מסיים לערוך חופה, יש אנשים הבאים להחמיא: היה מאוד יפה ומכובד וכו'. כמעט תמיד יש את ההוא שיטען ובצדק: "לא הדגשת את ה'ה', זה היה נשמע כמו א', או לחילופין: החתן לא שם את הטלית כמו שצריך. ייתכן גם שהם צודקים לפעמים, אבל מכל החופה הארוכה והמעמד הנפלא, רק זה מה שראית?!
בבית הספר המשל דומה. צוות בית הספר משקיע ימים ולילות ארוכים להפקת המסיבה, אם בחגים או מסיבת סידור וכדומה. המון לוגיסטיקה ומחשבה מושקעים בהצלחת המעמד, ואז יש לך את ההורה שהבחין שההגברה לא הייתה משהו והעוגיות קצת קשות.
הם צודקים, גם המרגלים לא שיקרו, אבל הם ראו ופירשו לפי איך שהם החליטו מראש, הפרשנות הייתה על אחריותם. לא כל מה שהם ראו סביבם הוא משל למציאות. המרגלים מתארים בשובם את אשר ראו, ומביאים מפירות הארץ. הם אינם מסלפים דבר, הם מביאים מִמצאים ועובדות. חז"ל מתארים את פירות הארץ כפירות משונים בגדלם ובאיכותם. ניתן היה לתת פרשנות חיובית לכך, שמדובר בארץ שפירותיה מיוחדים באופן יוצא מן הכלל, אך במקום זאת, המרגלים נותנים פירוש שלילי למה שראו.
במדרש מסופר עוד כי כל מקום בו עברו ראו הלוויות מתים, וזה היה מחסדי הבורא כדי שלא יבחינו בהם. אמנם, המרגלים לקחו את זה ופרשנו זאת לא נכון: "ארץ אוכלת יושביה".
*
בהלכות משפט מצינו את הדין: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". דיין לא יכול לנחש מה היה כאן, גם לא אמור להיות בעל רוח הקודש. פסק הדין נקבע ישירות לפי ראות עיניו. הוא יכול להתעמק ולפרשן אבל הכול לפי ראות העיניים. וזה כבר תלוי באדם. הסיפור הוא אותו סיפור, יש מי שעומד למטה ואומר: איזה הר גבוה יש כאן, ויש מי שעומד בצד ואומר: איזה נוף יפה יש כאן.
חז"ל אמרו בספר יצירה: "אין למטה מנגע ואין למעלה מענג". נגע זה הדבר הנחות ביותר וענג הוא הדבר העילאי ביותר. דרשו חכמי הדורות ואמרו הכול תלוי בעי"ן. כשהעין בתחילת המילה היא הופכת ל'ענג', כשהיא בסוף היא הופת ל'נגע'. העין היא זו הקובעת אם יש כאן נגע או ענג.
האדם יכול להשלים עם פרשנות מוטעה ולחיות על פיה עשרות בשנים, לקטר ולקבול, והוא יכול באותו מחיר ובהסתכלות מעמיקה יותר לראות את הטוב והיופי שבדבר.
חטא המרגלים היה שהם באו עם מוסכמה מהבית. הם לא ביקשו לראות את הארץ כמו שביקשו לראות שהם צודקים בדעתם הקדומה. הם לא באו לראות דברים חדשים, אלא באו לומר: צדקנו, המקום לא טוב. ואכן, כשבאים עם דעה קדומה, הכול נראה שחור משחור.
*
רגיל אני לומר לצוות בתי הספר שלנו , שלא יעבירו אינפורמציה ממורה למורה, מכיתה לכיתה. בדרך כלל כשילד עולה מכיתה א' לכיתה ב' מתעיין המורה החדש אצל המורה משנה שעברה מיהו הילד, מה טיבו ואיך מתמודדים עמו. אני אומר לצוות בית הספר: אל תתעניינו מה היה איתו בעבר, תקבלו את הילדים כחדשים, ללא סטיגמות ומשקעי עבר, ועל ידי זה באמת תתנו צ'אנס לילד.
זהו מסר מפרשת המרגלים. איך שבאים כך יוצאים. אדם שמגיע פסימי מגלה את כל החולשות, הקשיים והמהמורות ומיד נופל לייאוש ואפילו לא מנסה לשנות. בסופו של יום, הוא שב הביתה זועף ועצבני, וגם הילדים זוכים למנת אפיים. אין לו לא עולם הזה ולא עולם הבא. לעומת זאת, אדם שמגיע אופטימי, תמיד ימצא את הדברים החיוביים בכל מקום, יגלה דברים נפלאים על הדרך, ישוב הביתה ויקבל את ילדיו במאור פנים, ירוויח גם עולם הזה וגם עולם הבא.
כי בראש וראשונה, ההסתכלות תלויה בנו. וכך טבע האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש אימרה חסידית: "תחשוב טוב יהיה טוב".
