פרשת שמיני

#מי האורחים שלנו

עומדים אנו במוצאי חג הפסח, אסרו חג, קושרים ונקשרים אל החג ולא רוצים לעזוב. היינו בחג החירות, רוחנית וגשמית כאחד, כפי שאמרנו בליל הסדר: "ולא רק את אבותינו הוציא משם כי אם אותנו".

ועכשיו, אנחנו צריכים לחזור לשיגרה. זה לא קל. חבר לספסל בבית הכנסת חידד לי בחג כי המושג הזה של "לחזור לשיגרה" הוא לא מושג יהודי. ראשית, כי יהודי מתעלה מרגע לרגע ולא חוזר לשיגרה, שנית, כי החגים נעשו עבורנו כדי שניקח מהם משהו לימים הבאים, אז איך ניתן לחזור לשיגרה שמסמלת חזרה למסלול בידוק כמו שהיה?!

יהודי של ערב חג הפסח ויהודי של מוצאי חג הפסח הוא לא אותו בנאדם. כל אחד מאיתנו בוודאי נטל עמו משהו לימים הבאים, דומני שמה שאפשר לקחת מהפסח זה עניין האמונה.

*

מי מאיתנו לא מאמין? כולנו מאמינים ובכל זאת אין גבול ושיור לעומק האמונה. אדם בקדוש ברוך הוא, אדם בסובביו, אדם בעצמו.

מיני נס נרשם אצלנו במשפחה בערב שבת חול המועד. הילדים מאוד רצו אורחים לשבת, כל הניסיונות עלו בתוהו. שאלתי אות הילדים: אתם מאמינים שיהיו לנו אורחים? כולם אנו במקהלה: כן. אז בעזרת ה' יהיו לנו אורחים, אמרתי להם, כי אם אתם רוצים ומאמינים שיהיו לנו אורחים – הם בוא יבואו.

סיפרתי להם את אשר שמעתי לאחרונה מהמגיד והמשפיע רבי אלימלך בידרמן שליט"א על אותה משפחה חשוכת ילדים שמאוד חשקו בילד והרב שלהם אמר להם לרכוש מיטת תינוק ובגדי ילדים ולהאמין שהוא יבוא והוא אכן הגיע. כשאדם עושה את כל הפעולות באמונה תמימה – משמים עוזרים לו לקיים את המעשים הטובים, כמו שנאמר: "הבא ליטהר מסייעים אותו".

אמרתי לאשתי ולילדים: בואו נכין אוכל לאורחים ונכין גם את שולחן השבת לעוד משפחה ובעזרת השם הם יבואו אלינו. כולם נחלצו חושים והכינו כמויות מזון בלתי מבוטלת וההתרגשות היתה בשיאה: מי האורחים שלנו השבת?

כשהכול כבר היה מוכן והאורחים בוששו מלבוא התגנב בליבי ספק קל: שמא ואולי הם לא יבואו. זו עצת היצר, עניתי לעצמי והסרתי את העננה מעל ליבי: הם יבואו בעזרת השם, אמרתי לילדיי שוב ושוב.

בשעה 1 בצהריים קיבלתי טלפון. על הצג אחד מבני הקהילה, הוא מתנצל על השעה המאוחרת ושואל בחשש אם נוכל לארח חמשה בחורים לשבת הקרובה ולהעניק להם אש"ל מלא. במקום תשובה צעקתי לילדים: האורחים בדרך.

הם לא האמינו למשמע אוזנם ויצאו במעגל שמחה והתרגשות לאורחים שהגיעו לפי הריח ולפי ההכנות שנערכו לכבודם.

אלו לא היו אורחים סתם, הם היו חמישה בחורים מתקרבים שחזרו בתשובה בשנים האחרונות והעדיפו לסעוד בבית כשר מחשש חמץ. כל השבת לוותה בשירה, בשמחה ובדברי תורה.

כי כשיש מקום בלב יש מקום בבית, "ואחרי המעשים נמשכים הלבבות", כלשונו של ספר 'החינוך'.

*

אמונה היא זו שמשנה מציאות ועובדה קיימת. אמונה אבסולוטית יוצרת מציאות חדשה.

סיפרתי לאורחיי על מדען בכיר, זוכה פרס נובל שהייתה פרסה של סוס תלויה לו מעל הדלת. יום אחד בא אליו סטודנט ושאל אותו: "פרופסור, איך זה יכול להיות? אתה פיזיקאי, מדען דגול, זוכה פרס נובל, ופרסה של סוס תלויה לך מעל הדלת?. אתה באמת מאמין בזה?" ענה לו הפרופסור: "לא, אבל שמעתי שזה עוזר גם למי שלא מאמין"…

אמונה זה חיבור למי שמשפיע את היכולות ומעניק את הכוחות. ביהדות, ללא אמונה שום דבר לא עובד. כשאדם מאמין הוא מצליח להשיג. חכמינו זכרונם לברכה אמרו: יגעת ומצאת תאמין, יגעת ולא מצאת אל תאמין. האדמו"ר ה'שפת אמת' מגור הקשה וכי לא קורה ואדם מתייגע ואינו משיג, או לחילופין אדם מוצא ללא יגיעה?

ותירץ, כי אדם שמתייגע צריך גם להאמין, יגעת – תאמין שבעזרת ה' גם תמצא. כי ללא אמונה קשה להשיג.

*

בקריעת ים סוף נאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", זה מה שנתן להם את הכוח לעבור את הים ולהגיע לחוף מבטחים, ללא הרודפים שלהם – העם המצרי ועם שלל רב, כמו שאמרו חז"ל: "גדולה ביזת הים מביזת מצרים".

יש שני דברים שחז"ל המשילו אותם לקריעת ים סוף, שידוכים ופרנסה. ושני הדברים הללו רואים בחוש כי ללא אמונה קשה להתקדם עם זה, ועם אמונה משיגים זאת בהידור וביושר.

מי ייתן וכל עם ישראל יזכה לקיץ בריא ופורח, משגשג ומאמין.

שבת שלום וקיץ בריא ושמח

הרב בן ציון נורדמן

השארת תגובה