ותיעצר המגיפה
פרשת השבוע שלנו – פרשת פנחס – פותחת בהמשך למה שקראנו בסיומה של הפרשה הקודמת, על המגיפה הנוראה שפרצה בעם ישראל אשר גבתה עשרים וארבעה אלף קרבנות, היה זה לאחר שבלעם הרשע לא צלח במלחמתו עם ישראל בדרך של קללה, 'הצליח' במזימתו להחטיא את עם ישראל ולהורידו מרמתו הערכית והרוחנית ובכך לגרום לכך נזק אדיר שכזה. ואז, במעשה גבורה הרואי של פנחס בן אלעזר, הוא מקנא את קנאת ד' והורג את זמרי בן סלוא, ובכך מציל את כלל ישראל מהמגיפה – 'ותיעצר המגיפה'!
וכאן פותחת הפרשה בדברי שבח של הקב"ה אל פנחס, ועל כך הוא מקבל תגמול נצחי, הוא זוכה לעצמו ולזרעו אחריו בברית השלום.
נשים לב לביטוי שהתורה משתמשת בו בהקשר זה, "הנני נותן לו את בריתי שלום". השלום הוא ערך ששייך כביכול לבורא עולם, והוא מעניק אותו לפנחס. מכך הסיקו חז"ל הקדושים כי "שלום" הוא אחד משמותיו של הקב"ה. אנו מוצאים קשר בין מידה זו של השלום לסבו של פנחס – אהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, המשנה במסכת אבות מצווה על כל אדם מישראל להיות מתלמידיו של אהרן, אולם צאצאיו הכהנים התברכו בסגולה זו באופן מיוחד. ניתן להבין כי תכונה זו אינה רק מציאות מולדת אלא צריך לצרף לה גם עבודת מידות סיזיפית ומתמשכת, כעבודת חיים, הכהנים עושים זאת גם במצוה שנשארה להם בימינו, ברכת כהנים, לברך את עמו ישראל באהבה.
*
אנו לומדים מכך, כי מנהיגות אמיתית, דווקא זו שאינה נושאת פנים לאיש, אלא חותרת אל הצדק האמיתי, אל האמת הנצחית, היא זו שמביאה בכנפיה את השלום המיוחל.
אנו רואים בחיי היום יום כי הברכה המצויה ביותר בעם ישראל בין איש לרעהו היא ברכת השלום, כל איחול יצטרף ל'שלום', שלום עליכם, שבת שבת, בואך לשלום, צאתך לשלום ועוד. גם ברכת הכהנים מסתיימת בברכת 'וישם לך שלום'. ואכן בדברי חז"ל אנו מוצאים חשיבות גדולה למעלת השלום, שהיא כלי מחזיק ברכה לכל הטובות שבעולם. ובמדרש רבה אמרו: "גדול השלום"!
כשאנו באים לתרגם את משמעות ה'שלום' לחיינו המעשיים, אנו נדרשים להתנהגות מכילה, לדעת לחיות יחד, לכבד איש את רעהו, ולהרבות שלום בין איש לרעהו, בין קהילה לחברתה, בין ציבור לציבור. כחבר מועצת העיר אני נתקל לא אחת במאבקים ודיונים בנושאים שעל סדר היום, העוסקים במרקם העדין בין האוכלוסיות השונות בעיר. דבר חשוב שלמדתי מרבותיי הוא הצורך להשיג שלום כמעט בכל מחיר. למצוא את האיזון. להגיע להבנות שאפשר לחיות איתם, להסביר, להתחשב, וזאת בלא להתפשר על עקרונות.
*
ציטוט מעניין שראיתי בשם הסופר הרב משה שינפלד ז"ל: "תפילת שמונה עשרה מסתיימת במילים "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". ההלכה אומרת שלפני שאומרים את התפילה הזו, פוסעים לאחור שלשה צעדים, ורק אז אומרים "עושה שלום". ללמדנו, שהתנאי הבסיסי לשלום הוא לצעוד מעט אחורה, לוותר ולהתפשר, ולא רק לעמוד על שלנו בעקשנות…
*
מיום חמישי בשבוע זה החלה תקופת "ימי בין המצרים". שלושת השבועות הבאים הם ימים שחז"ל תיקנו בהם הלכות אבילות על חורבן הבית. הימים הללו מתחילים מצום י"ז בתמוז, וממשיכים במשך שלושת השבועות, תשעת הימים, ותשעה באב. בעז"ה ובל"נ עוד נעסוק בענין הימים הללו בשבועות הקרובים.
אך חשוב לציין כי בית המקדש נחרב בעבור שנאת חינם, ובית המקדש ייבנה על השלום ואהבת ישראל, התורה מדריכה אותנו לאהוב כל יהודי גם כאשר לכאורה אנו לא רואים לכך סיבה, ואף כאשר הנסיבות גורמות את ההיפך, התורה מלמדת אותנו כי עצם הדבר שאנחנו כולנו יהודים, משמע כולנו אחים! כולנו בני אב אחד, אבינו שבשמים!
בימים אלו שמתברר כי 'ימי הקורונה' עדיין לא חלפו מאתנו, בוודאי מעוררים אותנו מן השמים להתחזק, ובימים אלו הזמן גרמא להתעורר בנושאים האקטואליים הללו של השלום ואהבת ישראל.
אולי חשבון הנפש הנדרש מאתנו, כאשר הקורונה משתוללת ב'מרחב הציבורי' דייקא, משמע שזו היא 'זירת הקרב'… המרחב הציבורי כמו הפך בזמנינו לכלי ניגוח, כך כל עיתון מצוי מלא בשמות ותמונות של אנשים, בכתבות בלתי מחמיאות בלשון המעטה, הלבנת פנים, לשון הרע ורכילות.
אינני מקטרג חלילה ולא מטיף בשער, אבל, אנא! אחים יקרים! בל נשכח שמאחורי כל תמונה, דיווח או כתבה, עומד אדם. כן כן אדם. בשר ודם. יש לו משפחה, אשה וילדים, ועלינו לזכור זאת לפני כל אמירה או פרסום.
נסיים בציפייה כנה וייחולי לב לבנין בית המקדש, שנזכה בקרוב שאליהו הנביא שהוא פנחס בן אלעזר מהפרשה שלנו – יבוא במהרה ויבשרנו על הגאולה השלימה, אמן ואמן.
שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
