פרשת נח

# בורא עולמות ומחריבם

 

השבוע השתתפתי בהכנסת ספר תורה לזכרו ולעילוי נשמת של רמי כחלון תושב העיר חדרה שהיה מפקד בצה"ל ונפל על משמרתו בעת מבצע 'צוק איתן', כשפירק רימון והציל חילים מפלוגתו.

ספר התורה הוכנס ברוב פאר והדר לבית הכנסת 'תפילת חנה' בחדרה בניהולו של הגבאי המוכשר גבי אמסלם. כנציג העיריה כובדתי לנאום וסיפרתי שבזמן החתם סופר – שהשבוע חל יום ההילולא שלו – שאלו אותו על ספר תורה שהיה בו ספק אם יהודי כתבו או שנכתב על ידי נכרים. ביקש החתם סופר מתלמידיו לגלול את הספר עד הסוף, ואז אמר בוודאות נחרצת: הספר נכתב על ידי גוי.

כל פרשבורג רעשה. רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו של רבינו, נענה להם החתם סופר ואמר: לא רוח הקודש יש כאן אלא מסורת ומנהג ישראל. ידוע הוא שנהגו עם ישראל להותיר את המילים האחרונות בספר התורה לסיום הכתיבה, ואז מכבדים את עמך ישראל לכתוב ולהשתתף בכתיבת הספר. מילים אלו הם לא חלק מהיצירה של הסופר, הם בדרך כלל שבורות ובלתי מהוקצעות, הם בגדלים שוני וחורגים מסדר האמנות של היוצר והסופר. בספר תורה זה, הצביע החת"ם סופר, על המילים האחרונות, כל המילים שוות ויפות. את זה כתב גוי, ולא יהודי.

יש כאן מוסר השכל גדול, קראתי לנאספים במעמד הגדול הזה. ספר תורה שאין בו את המילים האחרונות שהם בדרך כלל שבורות ולא אחידות – אין לו קדושת ספר תורה. רק לאחר שעם ישראל כתב בו את האותיות האחרונות, אחת נמוכה ואחת גבוהה, אחת עבה ואחת דקה, אחת שלימה ואחת שבורה – אזי הופך הוא להיות ספר תורה הקדוש בכל מיני קדושה.

וכל כך למה? כי דווקא האותיות השבורות הללו הם אבן יסוד באמונתנו. עם זה נרקוד הקפות ואת זה נמנף אל על. כי התורה לא נבנית על שלימות, אלא על חלקי שבירה.

 

*

"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". ארון ברית ה', כלי השרת המקודש ביותר בבית המקדש, עליו יושבים הכרובים, נושא בקרבו לצד לוחות הברית הכתובים באצבע אלוקים, גם את שברי הלוחות ששיבר משה ברדתו משמים בראותו את העגל אשר עשו בני ישראל.

כי דוקא השברים הללו, שברי הלוחות, הם פסיעות וצעדים שלנו בדרך להפיכתנו לעם ולאומה. לא נבנינו משלימות, אלא משברים על גבי שברים עד שהפכנו למושלמים.

חז"ל מספרים כי רבי עקיבא היה דורש תילי תילים של הלכות על כל קוץ וקוץ בתורה. בפשטות הכוונה שחידש הלכות על כל אות ותג בתורה, ושמא יש לומר כי הכוונה עמוקה יותר כי חידש הלכות דוקא על הקוצים, המרמזים ומסלים את החלקים השבורים, את הקשיים את הכאבים  כי זו התורה האמיתית, המאחדת לוחות ושברי לוחות.

שלמה המלך ע"ה אומר (משלי כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם". בפשטות הכוונה שהצדיק נופל ויודע לקום, אבל לדברינו ניתן לומר כי זה היסוד להיות צדיק. זה לא קורה לבד וממילא, זה קורה שבר אחר שבר ואסור לנו להתייאש. כשאדם רואה שהוא נופל פעם אחר פעם, שיידע נכונה שהוא בכיוון הנכון.

 

 

*

פרשתנו, פרשת נח, מספרת על המבול שאיים להטביע את העולם. בסיום הפרשה הקודמת אומר הקב"ה: "נחמתי כי עשיתי את האדם". כביכול התחרט הקב"ה על יצירת האדם, ולכאורה הדבר תמוה, וכי קורא הדורות מראש לא ידע את אשר יעוללו בני האנוש?! וכי יש מושג כזה שהקב"ה מתחרט על דבר שעשה או לא עשה?!

ולתוספת הדברים, ישנו מדרש מופלא שעד שלא נברא העולם היה עסוק הקדוש ברוך הוא לברוא עולמות בזה אחר זה. "בורא עולמות ומחריבן ואומר דיין לא הניין לי". זה לא טוב מספיק עבורי. ולכאורה הדברים מתמיהים ונוקבים: וכי בורא כל עולמים שבמאמרו ברא שחקים לא ידע איזה עולם הוא מחפש? וכי הקב"ה צריך ניסויים של עולמות? אתמהה!

אלא הפירוש הוא עמוק יותר והדברים מבוארים ברמיזה בספר 'מכתב מאליהו' מהגאון הצדיק רבי אלי' לאפיאן זצ"ל. הנביא אומר כל הנברא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. הקב"ה ברא את עולמו לזכות את הנבראים כמו שאמרו חכמינו "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם".

בבריאת העולם אמר הקב"ה, לפני שאברא עולם, אברא כמה עולמות ואחריבם, כביכול אצור משברים, והכול כדי להכניס בבריאה את הכוח הזה של שבר ותקומה. הנה יאמר לעצמו האדם הפשוט והקטן, גם הקב"ה, זקוק היה ליצור כמה עולמות עד שמצא את העולם הראוי לו.

כי זה דרכו של עולם. שבר וגאון גאון ושבר.

*

את המפקד רמי כחלון הי"ד לא הכרתי אישית, אך מתוך ההספדים למדתי להכיר כי מדובר באדם ערכי, אוהב ארץ ישראל שנלחם בעד עמנו וארצנו במסירות נפש.

כמה מתאים להכניס לזכרו ספר תורה, המסמל ומאחד גם את הקשיים והשברים. כי דוקא מתוך השכול, הכאב והקושי מבצבצת האמונה בכוח התורה, זו שלא תהא מוחלפת ולא תהא אחרת תחתיה.

התחלנו זה עתה את התורה מחדש בהתלהבות. זה הזמן לזכור כי גם אם כל ההתחלות קשות, אנחנו בכיוון הנכון.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך

 

הרב בן ציון נורדמן

לתגובות nordman@jss.org.il

 

 

השארת תגובה