פרשת ויצא

#אתגר לחיים- פרשת ויצא

כמו בכל שנה, בתקופה הזו אנחנו יוצאים עם צוות ההנהלה ליום גיבוש בשטח. אין כמו המדבר להרגשת ערבות ואחריות אישית. הפעם נבחר מסלול מאתגר: 'ציר המצלעות' במדבר יהודה. שנים רבות הייתה הנסיעה במסלול הזה בלתי חוקית בעליל. מי שנסע ונתפס בידי פקח של רשות הטבע והגנים עלול היה לשלם קנס. אבל אנשים נסעו. מבחינתם האיום בקנס היה החלק הפחות מפחיד בסיפור. ובעצם גם החלק הפחות יקר וכואב בכיס.

מדרגת המצלעות שהפילה חללים רבים בקרב הג'יפאים. לא בנפש, חלילה, רק ברכוש. המדרגה המטורפת, שמורכבת למעשה מקיר כמעט אנוכי ועוד שתי מדרגות ענק, שברה ציריות, הרסה דיפרנציאלים, קרעה תושבות מנוע וסתם מעכה חלקי פח. הסטטיסטיקה קבעה: כ-25 אחוז מהכלים שינסו לצלוח את המדרגה, יגמרו את הטיול בגרירה.

הפריצה המקורית של המסלול נעשתה לפני שנים רבות על ידי חברות ממשלתיות, אשר חיפשו אוצרות טבע בנגב, ביניהם נפט ופוספטים. בתחילת שנות ה-80 שיפר צה"ל את הדרך כדי להגיע לשרידי מטוס קרב שהתרסק בשטח. את השרידים, אגב, ניתן לפגוש בשטח עד היום.

בשנה שעברה נאלצנו לסגת באמצע, כי התחלנו את המסלול נגד ההמלצות ממזרח למערב. הפעם למדנו משהו והתחלנו הפוך, ממערב למזרח. בישורת האחרונה התגלתה תקלה באחד הג'יפים. זה היה בסוף המסלול, התחילה השקיעה והתחלנו להיגרר עם הג'יפ לכיוון הכביש על 10 קמ"ש. הערב ירד והתבוננו מסביב. בשלב כלשהוא ראינו חברה עם אוהל נייד שנמצאים בצד.

פנינו אליהם לקבלת מידע על המשך הדרך. אמרו לנו שהם ממסלול דרך לוטן, ובעוד כקילומטר יעצרו אותנו ככל הנראה בני נוער ויבקשו בתחנונים מעט אוכל ושתיה – "אנא, אל תתנו להם". למה? תמהנו, והם הסבירו: "הם במסלול הישרדות, זה בני נוער בסיכון, (דרך לוטן העמותה עוסקת בהדרכת מסעות הישרדות טיפוליים-חינוכיים-ערכיים במדבר לנוער בסיכון, בשיטה ייחודית המשלבת את יתרונות המסע בטבע, הלמידה החווייתית והפסיכותרפיה.) אכן, לאחר כקילומטר עצרו אותנו בני הנוער ובתחנונים ביקשו משהו לאכול. זהו אתגר.

החיים ללא אתגר, הם חיים יבשים, שדומה וכמעט אינם שווים כלום. וכדבריו הנודעים של מרן החתם סופר שאדם חייב בעולם אתגר והתמודדות. פחות חשוב אם יצליח להתמודד, יותר חשוב העיקרון. ומספר החתם סופר כי בשכנותו דר אדם שהיה לו הכול, כסף וכבוד, ובכל זאת (ואולי דווקא בגלל זאת) איבד עצמו לדעת מחוסר אתגר. הוא לא מצא משמעות לחייו.

 

*

 

בפרשות של שבועות אלו אנחנו קוראים על האתגרים של האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב ושבטי ישורון. כשמתבוננים באורחותיהם אנחנו למדים כי חייהם הקדושים היו מלווים באתגרים רבים ומורכבים.

מפרשי התורה מגלים לנו כי האבות חיו בגדר של "זה לעומת זה עשה האלוקים". מול יצחק היה את ישמעאל שהתגרה בו ובמצוותיו, מול יעקב היה את עשיו שהיה הלוחם הגדול והתמידי מולו, ומול משה רבינו היו המדיינים וכן על זה הדרך.

משעה שסיימו את תפקידם והאתגר שמולם הסתלק – שוב לא נותר להם מה לעשות בעולם. לכן יעקב ועשיו נפטרו באותו יום, כי מרגע שעשיו מת והאתגר הלך, שוב לא היה ליעקב עוד עבודה בעולם הזה. וכן משה רבינו עם המדיינים.

מזה אנו למדים כי דווקא הקושי שיש לו לאדם, זה החיות שלו. מרגע שאין לו יותר התמודדות, שוב אין לו מה לחפש בעולם. הקושי והאתגר הוא חיינו.

 

*

 

בראשית השבוע זכיתי להשתתף במסיבת הכנסת ספר תורה משולב בחנוכת הבית של בית הכנסת דרכי נועם בנס ציונה, שערכו ידידי אבי ורוברט אבוקסיס.

התהלוכה לכבודה של תורה יצאה מבית המשפחה בשכונת מליבו אל עבר בית הכנסת החדש, בתופים ומחולות. היו אלו דקות מרגשות של שמחת התורה, ללא רבב וללא מחיצות. ראית את עם ישראל מתאחד ומתלכד סביב התורה. היו בין הרוקדים גם כאלו שאינם מקיימים את כל מצוות ה' ביומיום, אבל הם הרגישו משויכים ומחוברים. מי לא משויך ומחובר לתורה?

שמחתי לראות את כבוד התורה שיש לתושבים איך כיבדו את של הרב הראשי של נס ציונה, הגאון רבי אברהם צוריאל שליט"א כזה הוא כבוד הרב צוריאל יודע ללכד סביבו את כלל תושבי העיר על כלל העדות החוגים , יחד שבטי ישראל . אשרי העיר שככה לו.

אכן בפרשתנו, פרשת ויצא, אנו קוראים על לידת שבטי י-ה. הם לא היו רק אחים לאב אחד, אלא כל אחד סימל במהותו גזרה אחרת, קהילה אחרת,  חוג אחר בעדת ישראל. יהודה סמל לגבורה, יישר סמל לתורה, זבולון לסוחר ישר דרך, דן לנחש עלי אורח, כפי שתיאר אותם משה רבינו ביומו האחרון, בפרשת וזאת הברכה.

כל אחד מהם סימל קבוצה שונה בעם ישראל, סוג עבודה אחרת, אבל השלימות של עם ישראל נוצרת רק מהרכב הפסיפס המלא והמרהיב של שנים עשר הגוונים, כל אחד בדרכו. רק מתוך מכלול שלם הופכים המה לעם, לאומה. יחד שבטי ישראל.

 

שבת שלום ומבורך

 

הרב בן ציון ( בנצי) נורדמן

nordman@jss.org.il

השארת תגובה