פרשת בלק /האתגר שבהזדמנות

האתגר שבהזדמנות
מעשייה עממית מגוללת סיפור של יהודי שחיפש פרנסה למחייתו, חיסרון קטן היה לו, שלא ידע קרוא וכתוב… על הסף נדחו רוב המשרות שהוצעו לו. חבר טוב המליץ עליו לראש הקהל, ולאחר ראיון עבודה קצר, התמנה לתפקיד מזכיר ועד הקהילה המקומית.
לאחר מספר שבועות נוכחו חברי הועד בטעות הטראגית, המזכיר אינו יודע לקרוא ולכתוב, מזכיר שכזה…  לאחר שימוע קצר התברר שאף את מכתב הפיטורין לא יידע לקרוא, וכך קיבל הודעה קצרה וקולעת: "אתה מפוטר"!
שבור ורצוץ חזר לביתו, אשתו עודדה אותו והציעה: קח הלוואה קטנה, קנה כמה פיסות בד ביריד ונסה למכור אותם ברחבי העיר. בלית ברירה נענה לעצתה, ולמרבה ההפתעה ההצלחה האירה לו פנים, מפיסה לפיסה הרוויח עוד ועוד, עד שהפך לטייקון טקסטיל בעל רשת ענפה ברחבי רוסיה. עד שכאשר הצאר ניקולאי חיפש סוכן בדים למדי הצבא הרוסי, נבחר אותו יהודי לספק את הסחורה!
כעת, התאזרו בסבלנות – עד לסוף הטור – כדי לשמוע על טקס הרכישה בטרקלינו המפואר של הצאר!…
*
בפרשת השבוע – פרשת בלק, מופיע סיפור ברכותיו של בלעם בן בעור שנקרא על ידי בלק בן ציפור מלך מואב לקלל את ישראל, בלעם אכן מגיע ובמקום לקלל, הוא מברך אותם!
בלעם בן בעור, נביא אומות העולם, יוצא מביתו אל ארץ מואב רוכב על אתונו, למלא את מבוקשו של בלק – לקלל את ישראל.
מלאך ה' שנשלח כדי לעצור אותו, מתייצב לנגד האתון בדרכה, ושלוש פעמים חוסם את דרכה. בלעם לא ראה את המלאך, רק האתון ראתה אותו, ובשל כך סטתה מהדרך ורבצה על מקומה, ובלעם מכה אותה.
ואז התרחש נס: "ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי היכיתני זה שלוש רגלים". האתון פותחת בדו-שיח עם בלעם. ורק לאחר מכן: "ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' נצב בדרך". רק אחרי שהאתון דיברה עם בלעם, הקב"ה פקח את עיני בלעם והוא ראה את המלאך. המלאך נוזף בו, ואומר לו: "לך עם האנשים, ואפס את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תדבר".
מאורע חריג זה, שהקב"ה פתח את פי האתון שהחלה לדבר בשפת האדם, דורש הסבר. הקב"ה אינו עושה נסים ללא צורך מיוחד, הקב"ה קבע סדרי טבע בעולם ואינו משנה אותם בלא צורך הכרחי מיוחד, ואם כן מדוע לא פתח השם את עיניו של בלעם בעצמו לראות את המלאך, כפי שהיה בסופו של דבר, ומדוע בתחילה שינה את טבע האתון?
*
ובאמת יש כאן דבר פלאי, בלעם הנביא רואה דבר מוזר שכזה, מחזה שלא קרה מעולם, אתון פותחת פה ומדברת בשפתו! בלעם אינו רואה כיצד כאשר הוא יוצא לדרכו לקלל את ישראל נערמת שרשרת של קשיים בזה אחר זה. בלעם היה נביא, ויודע היטב כי אין לו זכות לקלל אותם בלתי רצון השם. ולמרות הכל אינו עוצר לרגע לחשוב "מה קורה כאן"? מדוע הסיבות הללו לא גרמו לו להניח הכל בצד, "אחורה פנה", ולסיים את הסיפור?
התשובה לכך אמנם עצובה, אך היא מציאות כואבת. כאשר אדם מסמן לעצמו מטרה – הוא שוכח הכל. כאשר לאדם ישנם נגיעות ואינטרסים, הוא לא רואה כלום בדרך להגשמת המטרה.
אמנם, אדם צריך שתהיה לו מטרה. אך החכמה היא לדעת ולזהות בזמן האם המטרה אכן נכונה, האם זו הדרך הנכונה, ובמקרה הצורך לשנות כיוון, "לחשב מסלול מחדש", אל הדרך הטובה.
בלעם קיבל מן השמים הזדמנות, נעשה לו נס בפתיחת פי האתון, אך הוא לא פתח את האוזניים והעיניים… והמשיך לדהור אל מטרתו העויינת! בכך הפסיד את עולמו, ואין לו חלק לעולם הבא.

*
אשתף אתכם ברגעים מיוחדים שחוויתי השבוע, השתתפתי במעמדות סיום שנת הלימודים בכמה מוסדות. בכל פעם מחדש מרגש לראות נוער שהתמודד בשנות לימודיו עם אתגרים אישיים, חינוכיים, חברתיים ועוד, והגיע אל הגמר בהישגים נאים.
הרגע המרגש היה כאשר הדוברים עמדו על נקודה מהותית: רגע השינוי הדרמטי בחייהם, היה הרגע בו "פקחו את העיניים", באותו רגע הבינו כי בכל נקודה בה הם עומדים, גם במצב של דרדור על סף נפילה לתהום, עליהם "לתפוס את עצמם", להתעשת, ולהשתקם! מרגע זה ואילך, ההצלחה כבר מובטחת, זה רק ענין של זמן!…
איך אמר לי תלמיד ברגע גילוי לב: "רגע פקיחת העיניים – היה רגע השינוי". החכמה היא להשתמש במשבר כהזדמנות, להפוך לימון ל'לימונדה'…
*
…וכעת נחזור לטייקון הטקסטיל שלא ידע קרוא וכתוב. טקס חתימת חוזה נוצץ נערך בבניין הקרמלין. ניקולאי חותם בשרבוט לטיני מסולסל. ואז מוציא הסוחר מכיסו כרית דיו, ובטביעת אגודל מכתים את המסמך, ולעבר הנוכחים ההמומים הוא מחווה: "זו חתימתי"!
הצאר היה המום, טייקון בכזה סדר גודל, אינו יודע כתוב? "תאר לעצמך", אמר הצאר, "לאיפה היית מגיע, לוּ ידעת גם לכתוב". הסוחר מחייך לעברו: " לוּ הייתי יודע קרוא וכתוב, הייתי היום מזכיר פשוט"…
*
ניקח לעצמינו כמסר לחיים: כאשר נותנים לנו משמים הזדמנות, גם אם היא נראית כמו קושי או כשלון, עלינו לאמץ אותה בשתי ידיים! ההזדמנות היא מכרה זהב, אם רק נדע לנצל אותה, לנתב אותה ואת עצמינו אל הדרך הנכונה!

שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

שתפו:

עוד כתבות

סָבְרֵי מָרָנָן – לְחַיִּים…

עמוק בתוך חודש אדר שמרבים בו בשמחה, ערב ימי הפורים, רציתי לשתף בסיטואציה אקטואלית שנתקלתי בה במסגרת הפרויקט הנפלא – "ניצוצות – שיעור אחר", שייסד

עֶרְכָּה שֶׁל מִלָּה טוֹבָה

ביום שישי האחרון, קיבלתי הצעה ספונטנית מא' חבר יקר לצאת יחד לסיבוב קצר בטרקטורון בחיק הטבע. יצאנו מפרדס חנה-כרכור לכיוון גבעת עדה על גדות הנחל

חֹק חִיּוּךְ חוֹבָה

אני משתדל לא לכתוב טורים על אנשים ספציפיים, מצד אחד אינני רוצה לפגוע חלילה, ומצד שני לא להפריז מידי בשבחים. הפעם אחרוג ממנהגי. ביום שישי

מְקוֹר הַבְּרָכָה

שורות אלו אני כותב בעיניים טרוטות מעייפות לאחר יותר מ 36 שעות ללא שינה בהם תרמתי את חלקי למאמץ העירוני כיו"ר ועדת הבחירות בחדרה, ואפתח

תרומה לפדיון כפרות