#יום ללא מחיצות
כשהייתי צעיר לימים , נלחצתי מיום הכיפורים שמעצם טבעו הינו יום הדין והמשפט. זה היה מלחיץ ואפילו מדכא. להשראה הקשה נלווית בדרך כלל הצום, שאף הוא מכביד על היום הקדוש.
משבגרתי והבנתי את משמעות היום, אני מחכה ליום הנפלא הזה, המנקה ומזכך את האדם, את האנושות, את הסביבה. "מי לא נפקד כהיום הזה?" כולנו עוברים בסך לפני אדון כל המכתיב לנו חיים מאושרים ושנה טובה ומתוקה. דווקא בגלל שאנחנו יודעים שאנו בנים למקום והוא יוציא אותנו בדין בזכות, אנחנו לובשים בגדי לבן ושרים בנעימה את תפילת יום הכיפורים.
מכל חג ומאורע ניתן לקחת משהו לחיים: פסח – חג האמונה. פורים – ימי השמחה, וכך כל מועד והייחודיות שלו. יום כיפור הוא בהחלט יום המסמל את ההתחברות ההדדית, הערבות של כל ישראל ערבים זה לזה, את "יחד שבטי ישראל". לראות את עם ישראל מתחבר למקורו ולשרשיו, זה משמח ומעצים את השותפות הקולקטיבית שלנו כעם, כאומה, כאחים זה לזה.
זהו יום אופטימי, משמח ומחבר בין קצוות העם לבורא העולמים ובין כל חלקי העם. כמו שהמחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים מורמת ומוסרת לגמרי ביום זה כנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" – וכל יהודי יכול להגיע קרוב לכיסא הכבוד. כך גם מחיצת הברזל בין ישראל לבין עצמם, בין יהודי ליהודי שבדרך כלל מבדלת בין חוגים, קהילות ועדות, ביום הזה, יום הקדוש, הכול מוסר, הכול נקי ומזוכך, הכול צח כשלג. כולנו אחד.
כולם שווים ביום הכיפורים. אשכנזים וספרדים, חילונים ומסורתיים, דתיים וחרדים, וגם מי שמתפלל פחות, כי לא חונך אחרת – היום עצמו– יום כיפור, בתקווה ובאמונה , הוא נעלה ומוערך ומשרה על האדם קדושה שלא עוזבת אותו במהלך כל השנה.
זהו יום תפארתה של עם ישראל שמתאחד. יום תשובה אבל בד בבד יום שמחה. יום דין ויחד עם זה יום חג. "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם… לפני ה' תטהרו".
*
באחת מישיבות ההנהלה בענייני הכלל בערב ראש השנה מצלצל הטלפון ללא הרף. "מבקשים אותך מהמשטרה", אמרו לי במזכירות. רצתי להרים את הטלפון ואז התבקשתי להגיע כמה שיותר מהר למשטרה. נלחצתי לרגע אבל עם כניסתי ראיתי את סגל פיקוד המשטרה ישוב על מקומותיו ומחכה לדברי הרב לקראת יום הדין. מפקד התחנה סנ"צ אמיר גולדשטיין הודיע שבמשמרת שלו אין מצב שיהיה הרמת כוסית בלי רב.
התרגשתי ואמרתי להם שאני נרגש ושמח לראות את עם ישראל מחובר לשורשיו, היום יותר מתמיד. עם מרוצת הדורות לפעמים ניתן לחשוב כי הדורות הללו חלשים יותר מהדורות שקדמו לו, וזה נכון כנראה, אבל עדיין יש בנו עוצמות וחוזקות שאף דור שלפנינו לא הוכיח זאת. דווקא בגלל הריחוק ונתק בין הדורות מפציע כאור מזהיר יפעתם של יהודים שלא נכנסים לשנה החדשה ללא דבר תורה מהרב.
בהזדמנות נוספת אמרתי , כי ברגעים הנעלים של כניסת יום הקדוש, עם ישראל נוהר בהמוניו אל עבר בית הכנסת והחזן פותח את התפילה המרגשת של "כל נדרי". מהו בעצם התפילה הזו ולמה היא כה מרגשת ומעוררת?
סיפרתי את הסיפור הידוע עם אחד מגזלני העיר שבא אל רב העיר וביקש דרך תשובה. אמר לו הרבי: תשמור על הפה, שלא לשקר ולא לכחש. התפלא האיש ושמח על ה'תשובה' הקלה שבחר לו הרבי. בלילה, עת יצא למלאכתו הקבועה לגזול ולחמוס, החל להרהר, ומה אעשה באם אתפס והמשטרה תחקור אותי, ומה אענה? לומר את האמת – בוודאי שלא ארצה. ולשקר? הבטחתי לרבי שלא אשקר. וכך נותר בביתו ולא יצא לגזול. כך הפך לאדם ירא ושלם בזכות העמידה על דבר אמת.
.
בכל ימות השנה, אדם מבטיח ומבטיח ומבטיח. ללא הרף. למשפחתו, לילדיו, לאנשים המקיפים אותו בעבודה, לשכנים שלו. אינספור הבטחות. ובעיקר הבטחות לבורא העולם: מבטיח להיות טוב יותר, מבטיח להשתדל, מבטיח לקיים. מבטיח, מבטיח.
טבעו של האדם שהוא שוכח, "ממהר לשמוע וממהר לאבד", וכך נוצר מצב שהוא הופך ללא כוונה למי שמבטיח ואינו מקיים וחלילה גם משמים מקיימים כך עמו, במידה שווה, מבטיחים ולא מקיימים.
מה תקנתו של האדם? עם היכנס יום הכיפורים, יום הקדוש, בו הקדוש ברוך הוא מצפה לסליחתנו הוא בא ופותח דף חדש. הוא לא מבטיח המון הבטחות, אלא דבר אחד: לשמור על הפה ועל הלשון, לשמור על מוצא שפתיי, וממילא כל ההתנהגות תשונה בהתאם.
כי כשאנחנו מבטיחים לשמור על מוצא שפתינו "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה", ממילא גם משמים ייתנו לנו שנה טובה
צום קל ומועיל וגמר חתימה טובה לנו ולכל בית ישראל.
הרב בן ציון נורדמן
לתגובות : nordman@jss.org.il
